החלטה בתיק פש"ר 961-04

1.         המבקש מונה כמנהל מיוחד על נכסי משיב 1 (להלן: "החייב"), אשר ניתן נגדו צו כינוס ביום 16.06.05. בקשה זו מטעם המבקש היא להורות כי הוא ישמש כנאמן על ניהול נכס ברח' ריבלין 5 ירושלים הידוע כגוש 30035 חלק מחלקה 17 דף 2254 ספר 1015 ( להלן: "הנכס") במקומו של משיב 7. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 3.07.08 הוחלט שבשלב הראשון יסכמו הצדדים את טיעוניהם בנוגע לזכויות הצדדים בנכס ורק לאחר מכן בהתאם להכרעה בשאלה זו ובמידת הצורך תידון בקשת המבקש למינויו כנאמן על ניהול הנכס. בין לבין, ביום 1.07.09 הוחלף משיב 7 על ידי עו"ד יששכר בר-הלל אשר שימש כנאמן לניהול הנכס עד ליום 6.12.10 אז הוחלף על ידי עו"ד יוסי ניר. ביום 23.05.11 סיים גם עו"ד ניר את תפקידו כנאמן והמבקש מונה כמנהל הנכס, באופן שחלק זה של הבקשה המקורית הנוגע לניהול הנכס בא על פתרונו.  

2.         ברקע לבקשה, רכישתם המשותפת מיום 11.09.94 של משיבים 6-1 את הנכס מידי הגב' חנה צדשווילי אשר בינתיים הלכה לבית עולמה (להלן: "המוכרת"), באופן שלחייב ואשתו (משיבה 2) יהיו 25% מהזכויות בנכס, למשיבה 3 - 25%, המשיב 4 -25% ומשיבים 5 ו-6 - 25%.  השותפות לא צלחה ומשיבים 6-3 (אשר יכונו להלן יחדיו: "המשיבים") הגישו נגד החייב ואשתו תביעות כספיות אשר נידונו במאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 89964/01, ת.א. 33926/01 ו-117739/01). ביום 18.01.05 ניתן פסק דין (כב' השופט ורדי קובי) לפיו חויבו החייב ואשתו לשלם למשיבה 3 סך של 950,503 ש"ח, למשיב 4 - סך של 1,075,169 ש"ח, ולמשיבים 6-5 - סך של 1,060,420 ש"ח (להלן: "פסק הדין"). כן נקבע כי החייב ואשתו ייטלו על עצמם במקום המשיבים את המשך פירעון תשלומי ההלוואה במשכנתא שנלקחה מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, שעמדה נכון ליום 30.06.03 על סך של 337,002 ש"ח. פסק הדין ניתן בהמשך להסכמת הצדדים לפיה המחלוקת ביניהם תובא לידי סיום על ידי מימוש אחת מהאפשרויות שהוסכמו על ידם ב"הסכם ההבהרה" שנחתם על ידם בהמשך להסכם השותפות שנחתם ביניהם ביום 24.05.94 (להלן: "הסכם השותפות") ולפיה, החייב ואשתו יהיו זכאים לקבלת מלוא הזכויות בנכס לאחר שיחזירו למשיבים את השקעתם ברכישתו בצמוד לשער היציג של הדולר במועד התשלום ובתוספת ריבית. בפסק הדין גם נקבע כי "בכפוף למילוי כל התחייבויות הנתבעים על פי פסק דין זה כלפי התובעים יעבירו התובעים את זכויותיהם בנכס לנתבעים".

3.         לטענת המבקש, משמעות ההסכמה על סיום המחלוקת בדרך של סילוק השקעת המשיבים ופסק הדין שניתן בעקבותיה היא שלמשיבים אין טענה לזכות קניינית בנכס כלפי החייב ואשתו אלא רק זכות לקבלת הכספים שהשקיעו. התוצאה היא כי למשיבים רק חוב כספי כלפי החייב ואשתו בלבד, ואילו הזכות הקניינית בנכס כולו תיוותר בידי החייב ואשתו. המבקש ציין כי בפסק הדין אמנם צוין כי "התובעים יעבירו זכויותיהם בנכס" לחייב ולאשתו בכפוף לתשלום מלוא הסכומים שחויבו בהם, אך באמרה זו אין כדי להקנות למשיבים זכויות קנייניות בנכס. הוא הוסיף כי מעיון ברישום זכויות הנכס בפנקס רישום המקרקעין ופנקס הבתים המשותפים עולה כי המשיבים אינם רשומים בהם כבעלי הנכס. המשיבים גם אינם יכולים לרשום כיום את הזכויות בנכס אשר רשומות עדיין על שם המוכרת, על שמם, הן בשל קיומה של הערת אזהרה על מינוי המבקש כמנהל מיוחד לזכויות החייב בנכס, והן בשל העובדה כי בידי החייב ייפוי כוח בלתי חוזר מטעם המנוחה לפיה הוא הוסמך לפעול בשמה להעברת הזכויות בנכס על שמו. גם העובדה שהמשיבים הגישו לו תביעת חוב (אשר בהתאם להחלטת בית המשפט (כב' השופטת ח' בן עמי) מיום 13.08.07 הן נידונו בפני עו"ד יאיר סלע אשר קיבלן במלואן ביום 27.03.08) בגין חוב החייב כלפיהם בפסק הדין, מלמדת אף היא כי הם אינם בעלי זכויות קנייניות בנכס. המשיבים זכאים אפוא, לקבל את חובם יחד עם שאר נושי החייב ואין הם זכאים לקדימות כלשהי לפירעון חובם מהנכס אשר שייך לקופת הכינוס יחד עם כל פירותיו.           

4.         מנגד טענו המשיבים כי כנגד פסק הדין הוגש ערעור על ידי החייב ואשתו (ע"א 1503/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב) במסגרתו לא הועלתה כל טענה בקשר לקביעות של בית המשפט בדבר הזכויות הקנייניות שלהם בנכס. המבקש נטל חלק בדיונים שהתקיימו בערעור וגם הוא לא טען דבר באשר לזכויות הקנייניות של החייב בנכס ופסק הדין בערעור ניתן בהסכמתו. בנסיבות אלו אין הוא יכול לטעון כיום כנגד הקביעות בפסק הדין, ביניהן קביעתו המפורשת של בית המשפט כי הזכויות בנכס יועברו לידי החייב ואשתו רק בכפוף למילוי כל התחייבויותיהם למשיבים על פי פסק הדין. לדבריהם, יש לדחות את טענותיו של המבקש המתייחסות לפסק הדין כאל "חוזה" שיש לפרשו לפי כללי הפרשנות החוזיים. מדובר בפסק דין שניתן לאחר מספר רב של ישיבות ולאחר שבית המשפט אימץ את טענותיהם בסיכומים שהוגשו לו ובהם נטען כי "...אם וכאשר הנתבעים יפרעו את מלוא חיוביהם הנתבעים כאן, אז (ורק אז) תקום לנתבעים הזכות לקבל את חלקם של התובעים בנכס".

5.         המשיבים הוסיפו וטענו כי הנכס נרכש מלכתחילה על ידי כל הצדדים (החייב, אשתו והמשיבים) במשותף, כך שזכויות הצדדים בנכס שוות. ממועד הרכישה ועד היום לא חל שינוי במצב הזכויות הקנייניות ומכאן שגם היום זכויות הצדדים בנכס שוות. לו סבר המבקש אחרת, חזקה עליו שהיה מדווח על כך לרשויות המס, מפני שמדובר בעסקה במקרקעין. גם אין מקום לשעות לטענת המבקש בכל הנוגע לייפוי הכוח שבידי החייב, שכן ביום 14.03.07 דחה בית המשפט (כב' השופטת ח' בן עמי) את טענות המבקש בעניין זה והתיר לב"כ המשיבים להשלים את רישום הזכויות בנכס בפנקסי המקרקעין. בהתאם לפסק הדין, פירות הנכס ישמשו תחילה לסילוק המשכנתא הרובצת על הנכס ובכך יש לדחות את טענת המבקש כי קופת כינוס נכסי החייב היא זו הזכאית לפירות הנכס. על כל אלו נטען כי פסק הדין מחייב את החייב ואשתו ביחד ולחוד בתשלום הסכומים שנקבעו בו למשיבים, ומאחר ואשת החייב אינה בהליכי פשיטת רגל היא מחויבת ממילא בקיום פסק הדין כולו ואין להעביר את הזכויות בנכס עד לקיום חיובים אלו.        

6.         בתגובה טען המבקש כי לא היה שותף להליכי הערעור על פסק הדין ומעורבותו הסתכמה בהודעה שמסר לבית המשפט לפיה יש להפסיק את ההליכים בערעור בשל כך שהחייב נמצא בהליכי פשיטת רגל. הוא שב וטען כי המשיבים מנסים לאחוז את החבל בשני קצותיו, מחד הגישו תביעת חוב בשל הסכומים שנפסקו להם בפסק הדין ומאידך לטעון לבעלות בנכס. הוא ציין כי ככל שבית המשפט ייקבע למשיבים זכויות בנכס יש לאיין את כל זכויותיהם האחרות בקופת הכינוס כולל איון תביעת החוב הכספית שהגישו והוצאתם מרשימת הנושים. באשר לפירות הנכס הוא הודה כי בתחילה יש לסלק על ידם את חוב המשכנתא אך את היתרה יש להעביר לקופת הכינוס.      

הצדק עם המשיבים.

7.         ראשית, עיון בפסק הדין מלמד כי נקבע בו כי זכויותיהם של המשיבים בנכס יועברו לחייב ולאשתו אך בכפוף לתשלום הסכומים שנקבעו בפסק הדין. בצדק טענו אפוא, המשיבים כי כל עוד סכומים אלו לא שולמו להם, אין לחייב ולאשתו זכות כלשהי בקבלת זכויותיהם, יהיו הזכויות אשר יהיו - קנייניות או חוזיות. אכן, בשל הימצאות החייב בהליכי פשיטת רגל, המשיבים יוכלו לקבל את החוב שנפסק להם במסגרת פסק הדין מתוך הכספים שבקופת הכינוס יחד עם שאר נושי החייב ובהתאם להוראות הדין. ברם, כל עוד לא ישולם להם מלוא החוב, זכויותיהם בנכס יוותרו בידיהם. עם זאת, צודק המבקש כי אין בפסק הדין כדי לקבוע כי למשיבים זכויות קנייניות בנכס, שכן כל שנאמר בו הוא שאותם זכויות שיש למשיבים בנכס יועברו לחייב ולאשתו רק עם תשלום הסכום שנפסק כנגדם. במאמר מוסגר יצוין כי הצדק עם ב"כ המשיבים כי המשיבים יכולים לפעול לגביית מלוא הסכום שנפסק להם מידי אשת החייב שאינה נמצאת כאמור, יחד עימו בהליכי פשיטת רגל, שכן החייב ואשתו חויבו במסגרת פסק הדין ביחד ולחוד.

8.         שנית, אין מחלוקת כי החייב ואשתו רכשו את הנכס יחד עם המשיבים מהמוכרת במשותף. כך עולה מהסכם השותפות, מהסכם הרכישה מיום 11.09.94 ומתצהירי הדיווח לרשויות מס שבח בגין רכישת הנכס. בד בבד מעיון בנסחי רישום המקרקעין שצורפו על ידי הצדדים עולה כי זכויותיהם של מי מהצדדים לפי הסכם הרכישה טרם נרשמו. גם הערות אזהרה בשל הסכם הרכישה לא נרשמו, למעט הערת אזהרה על שם המשיבים שנרשמה ביום 13.07.08 לאחר שהחלו הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב, והיא אינה אפוא, בעלת משמעות בכל הנוגע לשאלת הזכויות בנכס כלפי קופת הכינוס. משכך, הן לחייב, הן לאשתו והן למשיבים אין זכויות קנייניות בנכס אלא אך זכויות חוזיות. זכויותיהם החוזיות הן בהתאם לחלקם בשותפות, ומכאן שלחייב זכויות ב-25% מהנכס בלבד, כשבחלק זה הוא שותף יחד עם אשתו. זכויות אלו בלבד שייכות לקופת הכינוס ובהתאם לכך בשיעור דומה גם בפירות המגיעות מהנכס.

התוצאה היא אפוא, כי זכויות קופת הכינוס בנכס ובפרותיו הן בהתאם לחלקו של החייב בשותפות עם המשיבים, היינו 25%, אותם הוא חולק יחד עם אשתו. ככל שהמבקש יסבור כי תצמח תועלת ממכירת הנכס, יצטייד עם חוות דעת שמאית מעודכנת ותוגש בקשה מתאימה. 

ניתנה היום,  כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: